תכנון לטווח ארוך: למה אנחנו מתעסקים כל כך בבעיות של ערפל ומים כשמייצרים מחמם אינפרא-אדום לשימוש בחצר או באזורים חצי-חיצוניים, החום אינו הבעיה הקשה ביותר למתן מענה לה. האויבים האמיתיים הם הלחות והקירור. ראיתי יותר מדי מקרים בהם המחממים כבו לאחר שאדי מים חדרו לתוך המעטפת החשמלית שלהם, או שערפל נוצר על הגוף שמפיץ את החום, וכך העברת החום נפגעה. זה מעצבן מאוד. מניעת חדירת מים אנחנו לא פשוט מרכיבים חומרי סגירה על המחממים וזהו. אנחנו משקיעים הרבה זמן בנקודות החיבור – אותן נקודות קריטיות שבהן החוטים נכנסים לתוך המחמם. אם החיבורים האלה לא סגורים כראוי, עלולה להיווצר חלוקה לא תקינה של החשמל, מה שעלול לגרום לקצר. אנחנו מוודאים שהמחממים יכולים לעמוד בפני מעט גשם או ערפל, מבלי שהמפסקים יכבו אותם וישאירו אותנו בקור. המאבק בערפל יש גם את בעיית הערפל. כשקירור נוצר על הצינורות של המחמם, זה יוצר “חומה” שמונעת את מעבר האורות האינפרא-אדומים. זה לא רק גורם לתמונה להיראות מעורפלת, אלא גם מונע את מעבר החום. כדי לפתור את זה, אנחנו משתמשים בחומרי ציפוי מיוחדים ומעצבים את זרימת האוויר כך שהחום יגיע למקום הנכון, ולא ייתקע בשכבת הטל על הזכוכית. הבעיה: זרימת האוויר אבל יש בעיה נוספת: כשמשתמשים בחומרי סגירה כדי למנוע חדירת מים, עלולה להיווצר בעיה של חום יתר. אותם חומרי סגירה יכולים לחסום את זרימת האוויר סביב החלקים החשמליים של המחמם. לכן אי אפשר פשוט לשים את המחממים במקום סגור לחלוטין. צריך לאפשר למחמם מעט אוויר לעבור דרכו. אם המחמם לא יכול לנשום, החוטים החשמליים שבתוכו עלולים להתחמם יתר על המידה, גם אם המחמם עמיד למים. אנחנו מייצרים את המחממים האלה כך שהם יוכלו לעמוד בתנאי לחות גבוהה. כשהחיבורים נעשים כראוי, אין צורך להחליף חלקים או להתמודד עם תקלות. המחמם פשוט עובד.