למה אנחנו “מענים” את מזגני האמבטיה שלנו? (כדי שאתם לא תצטרכו לעשות זאת בעצמכם)
בואו נהיה כנים: אמבטיות הן סיוט עבור מכשירים אלקטרוניים. יש שם אדים רבים, טיפות מים שנופלות באופן אקראי, והטמפרטורות משתנות במהירות – מטמפרטורות קפואות לטמפרטורות גבוהות מאוד.
זו סביבה אכזרית. אם החוסמים של המכשיר נהרסים או שצינורות הקוורץ שלו נהרסים, המכשיר כולו נהרס. אפשר רק לקוות לטוב, אבל זה לא הדרך שלנו. במקום זאת, אנחנו מעריכים את המכשירים שלנו בתנאי חום ולחות קיצוניים.
בעצם, אנחנו מנסים להרוס אותם בכוונה.
המאבק נגד הלחות
הבעיה עם אדי מים היא שהם מוצאים דרך להיכנס למכשיר. הם חודרים דרך הסדקים הקטנים ביותר במכשיר, ופוגעים בחיבורים החשמליים ובציפויים של המכשיר. כשזה קורה, נקודות החיבור מתחילות להתחמצן. זה יוצר התנגדות, שגורמת לחימום יתר, שבסופו של דבר עלול לגרום להתכה של החוטים או לשבירה של הזכוכית. זה לא טוב.
כדי למנוע זאת, אנחנו שם את המכשירים שלנו בתנאי של לחות וחום קיצוניים, כדי שהם יעמדו בתנאים אלו. אנחנו מעדיפים שהמכשיר יהרס במעבדה שלנו, ולא באמבטיה של הלקוח.
חום, קור וההתרחבות
אנחנו משתמשים בזכוכית קוורץ איכותית ובחומרים עמידים בפני מים, כדי שהחלקים הפנימיים של המכשיר יישארו יבשים. אבל יש בעיה – החומרים מתרחבים ומצטמצמים בקצבים שונים.
דמיינו מכשיר שטמפרטורתו עולה מ-20 מעלות ל-500 מעלות ברגע אחד. זה יוצר לחץ עצום על החוסמים של המכשיר. הבדיקות שלנו מוודאות שהחוסמים האלו לא ייהרסו כשהטמפרטורה עולה.
האיזון הנכון
אתם עשויים לחשוב, “פשוט סגרו את כל המכשיר בפלסטיק!” אבל אם נסגור אותו יותר מדי טוב, החום לא יוכל לצאת. המעגלים החשמליים של המכשיר ייהרסו. זו מעין מלחמה בין שמירה על המכשיר יבש לבין אפשרות לתנועה של החום בתוך המכשיר.
אנחנו מבזבזים הרבה זמן על מציאת הדרכים הנכונות לאוורור המכשיר. המטרה? מכשיר שיישאר יבש, אך לא יגרום להתקלות במהלך החימום.
בזמן הבדיקות, אנחנו עוקבים קרובות אחר ההספק של המכשיר. אם ההספק יורד, אנחנו יודעים שיש לנו עוד עבודה לעשות. אנחנו לא נעצור עד שהחום יישאר יציב והמכשיר יהיה בטוח.